<h1>שו"ת הרשב"א ח"ב סימן רכ"ז</h1>
<h2>דף כב:</h2>
ולענין מה ששאלתם אם מעמידים אפוטרופא ליתום לדון עם ראובן אם לאו. תשובה זו היא שאמרו נהרדעי [ערכין כ"ב ע"ב] בכלהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס לבד נמצאת שדה שאינה שלו דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקינן, ונמצאת שדה שאינה שלהם היינו שיש ראיה שהיתה שדה של מערער זה ושאביהם של יתומים אלו גזלה ממנו, ואי נמי שיש ראיה שהיתה שדה של מערער ולא אכלה אביהם של יתומים שלש שנים, וכן פירשה הראב"ד ז"ל בפירושיו בבבא קמא. והילכך אפילו אפוטרופא אין צריך להעמיד, אלא כל שמערער זה בא לבית דין והביא ראיה שהיתה שלו בית דין שומעין דבריו, ואם לא אכלוה היתום ואביו שלש שנים מחזירין אותו למערער, וב"ד טוענין בשבילו כל מה שיכול לטעון דקיימא לן [ב"ב כ"ג ע"א] טוענין ליורש. ואלא מיהו נתחבטו הראשונים ז"ל בדבר זה היאך אפשר להזדקק להם כלל בין למנה זה ושדה זה בין לשדה ומנה סתם וכן לנמצאת שדה שאינה שלהם, והא קיימא לן דאין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין וקטן כמי שאינו כאן דמי, וכדאמרינן בפרק הגוזל בתרא [ב"ק קי"ב ע"א] גבי עובדא דבר חמוה דר' ירמיה והא מייתינא סהדי דאחזקי בה בחיי דאבוה א"ל וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין ותניא הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם והמניח לפניהם בין גדולים בין קטנים חייבים לשלם, פירש כיון שגזלה קיימת ומקבלין עדים שלא בפני בעל דין, משום סומכוס אמרו גדולים חייבים קטנים פטורין, פירוש לפי שאין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין, אלמא אפילו גזלה קיימת שהיא כנמצאת שדה שאינה שלהם אין נזקקין כלל, אם כן נמצאת שדה שאינה שלהם במה יודע שאינה שלהם אלא מפי עדים. והרב רבינו אברהם ז"ל העמיד בשהוציא שטר שהיא שלו וזה לא אכלה ג' שנים דהא קיימא לן מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין. ומנה זה ומנה סתם כגון שכתב צואה בכתב ידו תנו מנה זה לפלוני. ואי נמי משכחת לה לפי דעתי כגון שצוה ביום בפני שלשה שאם רצו הם עצמם יכולין להיות דיינין וכדאמרינן בפרק יש נוחלין [ב"ב קי"ג ע"ב] שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין ואמר רב חסדא לא שנו אלא ביום אבל בלילה כותבין ואין עושין דין. ויש מפרשים דכלהו משכחת להו כגון שקבלו עדים בחיי האב ולא הספיקו לגמור את הדין עד שמת. ואם כן ראובן זה אם אין לו ראיה בכיוצא באחד מעניינין אלו אין נזקקין לו לפי שאין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין וכמו שאמרנו.
